למה רוב החיממים באינפרא-אדום שנחשבים “עמידים למים” למעשה כושלים
יש סוד קטן לגבי חיממים מסוג IPX5: בדרך כלל, זה לא הרכיב החיממה שנהרס, אלא נקודת החיבור של החוטים.
חשבו על זה: יש לנו חיממת אינפרא-אדום שפועלת במקום לח או עם לחות גבוהה. הלחות נוטה לחדור לנקודות החיבור. ואז, כשמוסיפים את החום העז שנוצר מהצינור הקוורץ, נוצרת סיבה לחמצון מהיר. לפני שאנו מבינים זאת, המבודדים נהרסים ונוצר מצב של קצר חשמלי. זה לא אידיאלי.
בעיית ה“שריפה”
רבים מהמוצרים שנמצאים בשוק משתמשים בסיליקון או בחומרים זולים לחיבור החוטים. חומרים אלו אינם יכולים לעמוד בעומס שנוצר כתוצאה משינויי הטמפרטורה התדירים.
החומרים האלו מתכווצים ונשברים. וכשהחיבור נהרס, הלחות יכולה לפגוע בחיבורים החשמליים.
אני רואה את זה כל הזמן אצל מוצרים מסוג “מסחרי”. החיבורים האלו הם בעצם רק טיפות דבק. הם נראים טובים ביום הראשון, אך לאחר מספר מחזורים? הם כבר לא עובדים.
הדרך הנכונה לעשות זאת
אנו עושים זאת בדרך שונה. אנו משתמשים בחומרים מיוחדים שממלאים את החללים בין החוטים.
במקום דבק, אנו משתמשים בחומרי פלואורוסיליקון או אפוקסי בעלי עמידות גבוהה לחום. היתרון של חומרים אלו הוא שהם מתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו החוטים. זה יוצר קשר כימי בין המבודדים לבין המעטפת של החוטים, מה שמונע מהמים לחדור לתוך החיבורים.
אם רוצים רמת עמידות IPX5 אמיתית, צריך להשתמש בחומרים אלו. בלי חיבור איטום טוב, הזרם החשמלי הגבוה שעובר דרך החוטים רק מגביר את הנזק כל פעם שמים חודרים לתוך החיבורים.
טיפ מהיר להתקנה
דבר אחד שצריך לזכור: מכיוון שהחומרים האלו כל כך עמידים, נקודת החיבור היא די קשה.
אל תכופפו את החוטים בצורה חדה ממש בנקודת החיבור. אם תעשו זאת, ייתכן שהחומרים יישברו, ואז נצטרך להתחיל מחדש. פשוט תנו לחוטים מעט מרווח.
בנוסף, ודאו שהחלקים שמחברים את החוטים עמידים לאותן טמפרטורות כמו החיממה עצמה. אין טעם בחיבור איטום איכותי אם החלקים האלו הם החלק החלש במערכת.